חוה רוזנבלט ע"ה

אמא שלי הייתה אישה שמחה, שאוהבת ליצור, לצייר ולרקום. עברה חיים לא קלים ולמרות זאת בחרה בחיים של שמחה, עשייה ויצירה.

אמא שלי הייתה ילדה בת 4 בברלין שבגרמניה כשפרצה מלחמת העולם השנייה (1939-1945). חלק משנות ילדותה היא עברה במסתור בסכנת מוות. לאחר המלחמה היא עברה עם הוריה לצרפת ושם גדלה עד 1958. אז הכירה את אבי ועלתה איתו לארץ ישראל. שנה מאוחר יותר נולדתי. יש לזכור כי החיים במדינה הצעירה לא היו קלים. והם חוו בעיות כלכליות ומלחמות.

אחד החסכים הגדולים שהיו לאמא כילדה היו צעצועים. מהחסך הזה הרוויחו הנכדים, עליהם הרעיפה שלל מתנות. כולל מוצרים וקטלוגים שהיו נדירים לפני 30-40 שנה. היא הייתה מגיעה עם הקטלוג ונותנת לילדים שלי לבחור מה הם רוצים. בהמשך כשהגיעו הנינים היא המשיכה במנהגה.

גם אני אוהבת בובות וסורגת אותן באהבה רבה ומפנקת את הנכדים.

לקראת סוף ימיה, כתבה את סיפור חייה וחיי אבי. כמו תמיד באופטימיות האופיינית לה דאגה להסתכל על העבר, ההווה והעתיד.

אמא שלי נפרדה מאיתנו בשנת 2019 ותמיד תהיה חלק ממני ומהיצירה שבי, לכן היה לי חשוב לתת לה מקום גם כאן באתר.

בפתח הספר שכתבה-  "נוסטלגיה, געגועים ותקווה" נכתבה ההקדשה

"לזכר אלו שאהבתי, למען אלו שאני אוהבת"

"לזכר אלו שאהבתי, למען אלו שאני אוהבת"